עדשות לקרטוקונוס: מהמיפוי הראשון ועד ראייה חדה

עדשות מגע לקרטוקונוס הן עדשות מיוחדות שנבנות כדי לגשר על קרנית שהתעוותה לצורת חרוט, ולהחזיר ראייה חדה במקרים שבהם משקפיים כבר לא מספיקים. קרטוקונוס הוא מצב שבו הקרנית, החלון השקוף בקדמת העין, הולכת ונעשית דקה ובולטת. התוצאה היא ראייה מטושטשת ומעוותת שקשה לתקן בעדשות רגילות. בכתבה הזו נעבור על כל המסלול: איך מזהים את הסימנים, מה קורה בבדיקה ובמיפוי הקרנית, אילו סוגי עדשות קיימים, ואיך נראה תהליך ההתאמה בפועל.

מה זה קרטוקונוס ואיך יודעים שזה מה שיש לי?

קרטוקונוס הוא מצב שבו הקרנית, השכבה השקופה בחזית העין, הולכת ומתדלדלת ובולטת בהדרגה לצורה של חרוט במקום לשמור על הקימור העגול והאחיד שלה. מכיוון שהקרנית אחראית לחלק גדול מכוח המיקוד של העין, כל עיוות בצורתה מפזר את קרני האור, והן כבר לא מתכנסות לנקודה חדה אחת על הרשתית. התוצאה היא ראייה מעוותת, ולא רק מטושטשת.

אילו סימנים כדאי לזהות?

הסימנים מתפתחים לאט, ולכן קל לייחס אותם לעייפות או למשקפיים ישנים. התלונות הנפוצות:

• טשטוש שלא משתפר לגמרי גם עם משקפיים חדשים.
• ראייה כפולה או "רפאים" בעין אחת: אותיות שנראות עם צל או עם קו כפול, גם כשהעין השנייה סגורה.
• רגישות מוגברת לאור, בעיקר באור שמש חזק או מול מסכים בהירים.
• הילות ופסים סביב פנסים בלילה, שהופכים נהיגה בחושך למאמץ.

לרוב אחת העיניים מושפעת יותר מהשנייה, ולכן הפער ביניהן מורגש לפעמים יותר מהטשטוש עצמו.

למה מרשם שמשתנה שוב ושוב הוא נורת אזהרה?

מרשם שמשתנה בתדירות גבוהה, ובמיוחד אסטיגמציה שהולכת וגדלה מבדיקה לבדיקה, הוא אחד הרמזים המשמעותיים ביותר. מקרה טיפוסי שמוכר לאופטומטריסטים: סטודנט בתחילת שנות העשרים מחליף משקפיים פעמיים בתוך זמן קצר, ובכל פעם מרגיש שהחדשים "כמעט בסדר". הצילינדר ממשיך לעלות, הציר זז, והראייה בלילה מחמירה. במקרה כזה הבעיה איננה בעדשות. הקרנית עצמה משנה צורה, ולכן נדרשת בדיקה מעמיקה יותר ולא רק מרשם חדש.

כשמרשם האסטיגמציה ממשיך לטפס ולא מתייצב, זה הרגע לעצור ולמפות את הקרנית. בדיקת מיפוי מראה את מה שבדיקת ראייה רגילה לא יכולה לחשוף.

מתי זה מתגלה בדרך כלל, ומה הקשר לשפשוף עיניים?

קרטוקונוס מתחיל להופיע בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בתחילת הבגרות, ועשוי להתקדם במשך כמה שנים עד שהוא מתייצב. בשלב המוקדם הוא עלול להיראות כמו קוצר ראייה או אסטיגמציה רגילים, ולכן הוא לא תמיד מזוהה מיד.

אחד ההרגלים שכדאי להפסיק מיד הוא שפשוף עיניים. שפשוף חוזר וחזק, שנפוץ במיוחד אצל מי שסובלים מאלרגיות או מעיניים יבשות ומגרדות, מקושר להחמרה של המצב. כדאי להחליף אותו בטיפות מרטיבות, בקומפרס קר או בטיפול באלרגיה עצמה.

איך מאבחנים בוודאות?

אי אפשר לאבחן קרטוקונוס לפי תחושה או לפי רשימת תסמינים. האבחון נעשה בבדיקה מקצועית אצל אופטומטריסט או רופא עיניים, הכוללת מיפוי של צורת הקרנית ומדידת עוביה. אם זיהיתם אצלכם כמה מהסימנים שתוארו כאן, ובמיוחד מרשם שלא מפסיק להשתנות, קבעו בדיקת ראייה מקיפה וספרו לבודק על ההיסטוריה של המרשמים שלכם. איתור מוקדם פותח יותר אפשרויות לשמור על הראייה.

איך בודקים קרטוקונוס ומה זה מיפוי קרנית?

קרטוקונוס מאובחן בעיקר באמצעות מיפוי קרנית, בדיקה ממוחשבת שמודדת את צורת פני הקרנית בנקודות רבות ומציגה אותן כמפה. החשד עולה בדרך כלל דווקא בבדיקת ראייה שגרתית, הרבה לפני שהמטופל עצמו יודע שיש בעיה.

מה קורה בבדיקת ראייה כשעולה חשד?

בבדיקת ראייה מקיפה יש כמה סימנים שגורמים לאופטומטריסט לעצור ולבדוק לעומק:

• צילינדר (אסטיגמציה) שמשתנה בין בדיקה לבדיקה או שציר שלו זז.
• ראייה שלא מגיעה לחדות מלאה גם עם המרשם המדויק ביותר.
• השתקפות לא סימטרית כשמאירים לתוך העין.
• תלונות על "רוחות רפאים", כלומר כפילויות של אותיות או אורות שנמרחים בלילה.

לדוגמה, צעיר בן עשרים ומשהו מגיע להחליף משקפיים בפעם השלישית תוך זמן קצר, כי "המשקפיים הקודמים כבר לא טובים". המרשם שלו קופץ שוב, והאסטיגמציה גדלה בעין אחת יותר מבשנייה. זה בדיוק התרחיש שבו לא מסתפקים במרשם חדש, אלא שולחים למיפוי.

מה רואים במפה הצבעונית?

מיפוי קרנית, שנקרא גם טופוגרפיה, מתרגם את קימור הקרנית לצבעים. גוונים חמים כמו אדום וכתום מסמנים אזורים תלולים, וגוונים קרים כמו כחול וירוק מסמנים אזורים שטוחים יותר. בקרנית תקינה עם אסטיגמציה רגילה המפה נראית לרוב כמו "עניבת פרפר" סימטרית. בקרטוקונוס מופיע בדרך כלל כתם חם שבולט לכיוון אחד, לרוב בחלק התחתון של הקרנית. זו בדיוק ההתבלטות דמוית החרוט שנתנה למצב את שמו. הבדיקה עצמה לא כואבת, לא נוגעת בעין ונמשכת דקות ספורות.

למה חשוב למדוד את עובי הקרנית?

בקרטוקונוס הקרנית לא רק משנה צורה, היא גם הולכת ונעשית דקה יותר, בעיקר באזור ההתבלטות. מדידת עובי, שנקראת פכימטריה, מאפשרת לזהות היכן נמצאת הנקודה הדקה ביותר ולעקוב אחריה לאורך זמן. העובי משפיע גם על ההחלטות בהמשך: הוא מסייע לקבוע אילו טיפולים מתאימים, וחשוב במיוחד אצל מי ששוקל ניתוח לייזר להסרת משקפיים.

למה חוזרים על הבדיקה ומשווים?

מפה אחת היא תמונת מצב, אבל השאלה החשובה היא אם המצב מתקדם. לכן חוזרים על המיפוי ומניחים את המפות זו לצד זו. אם האזור התלול מחמיר או שהקרנית מתדלדלת, זה סימן שהמחלה פעילה. אם המפות יציבות, אפשר להמשיך במעקב ובתיקון אופטי בלבד.

מתי מפנים לרופא עיניים?

האופטומטריסט מפנה לרופא עיניים כשהמיפוי מעלה חשד ממשי לקרטוקונוס, כשהשוואת המפות מראה התקדמות, או כשהקרנית דקה מדי. ההפניה מוקדמת במיוחד אצל צעירים, שאצלם המחלה נוטה להתקדם מהר יותר. הרופא משלים את הבירור ומחליט על טיפול לייצוב הקרנית. האופטומטריסט ממשיך ללוות את המטופל בהתאמת משקפיים או עדשות מגע שמחזירות לו ראייה חדה.

למה משקפיים לא מספיקים כשיש קרטוקונוס?

משקפיים מתקנים עיוות סדיר וצפוי של הקרנית, אבל בקרטוקונוס הקרנית מתעוותת בצורה לא סדירה, ולכן עדשה שמונחת במרחק מהעין אינה יכולה לתקן אותו במלואו. עדשת משקפיים בנויה לתקן קוצר ראייה, רוחק ראייה או צילינדר רגיל, שבו העקמומיות משתנה באופן אחיד בין ציר לציר. בקרטוקונוס הקרנית מתדלדלת ובולטת קדימה בצורת חרוט, לעיתים קרובות באזור שאינו במרכז. התוצאה היא אסטיגמציה לא סדירה: כל נקודה בקרנית שוברת את האור אחרת, ואין מרשם אחד שמתקן את כולן בבת אחת.

האם משקפיים עוזרים בשלבים מוקדמים?

כן. בשלבים המוקדמים העיוות עדיין מתון, ומשקפיים עם תיקון צילינדר עשויים לספק ראייה סבירה. ככל שהמחלה מתקדמת והחרוט מתחדד, המרשם משתנה לעיתים קרובות, והראייה נשארת מטושטשת או "כפולה" גם אחרי עדכון המשקפיים. מטופלים רבים מתארים הילות סביב פנסים בלילה, צל לצד אותיות ועייפות בקריאה ממושכת, גם כשהמשקפיים חדשים לגמרי.

איך עדשה קשיחה מתקנת את מה שמשקפיים לא מצליחים?

עדשת מגע קשיחה לא מנסה "לנחש" את צורת הקרנית. היא יוצרת משטח אופטי חדש, חלק וסימטרי, שמונח מעל הקרנית המעוותת. האור כבר אינו פוגש תחילה את פני הקרנית הלא אחידים, אלא את פני העדשה העגולים והחלקים, ולכן הוא נשבר באופן אחיד ומדויק יותר.

החלק החכם בתהליך מתרחש מתחת לעדשה. בין העדשה לקרנית נוצרת שכבת דמעות שממלאת את השקעים ואת האזורים הבולטים. לדמעות ולקרנית תכונות אופטיות קרובות, כך שהשכבה הזו למעשה "מחליקה" את אי הסדירות ומבטלת חלק ניכר מהעיוות. זו הסיבה שעדשה קשיחה מותאמת היטב יכולה לשפר את הראייה בצורה דרמטית לעומת משקפיים, גם כשהמרשם עצמו נראה דומה.

היבט	משקפיים	עדשה קשיחה
סוג העיוות שמתקנים	סדיר בלבד	גם לא סדיר
מיקום התיקון	במרחק מהעין	ישירות על הקרנית
תפקיד שכבת הדמעות	אין	ממלאת את אי הסדירות
יעילות בשלב מתקדם	יורדת	נשמרת לרוב

הנה מצב שאנחנו פוגשים בקליניקה: סטודנט צעיר מגיע אחרי שהחליף משקפיים כמה פעמים בזמן קצר, ועדיין מתקשה לקרוא את הלוח בהרצאה. בבדיקת מפת קרנית מתגלה קרטוקונוס בשלב בינוני. אחרי התאמה של עדשה קשיחה הוא קורא שורות שלא הצליח לראות עם אף אחד מזוגות המשקפיים. המרשם כמעט לא השתנה. מה שהשתנה הוא המשטח שהאור פוגש בדרכו לעין.

חשוב לזכור: ההתאמה דורשת דיוק רב ובדיקות מעקב, משום שעדשה שאינה יושבת נכון עלולה להיות לא נוחה ולהשפיע על הקרנית.

אילו סוגי עדשות מגע מתאימים לקרטוקונוס?

בקרטוקונוס, עדשות מגע הן לרוב הדרך היעילה ביותר לשפר ראייה, כי הן יוצרות משטח אופטי חלק מעל קרנית שהפכה לא סדירה. משקפיים מתקנים היטב רק בשלבים מוקדמים. ככל שהקרנית מתעוותת, עדשה שמחליפה את המשטח הקדמי שלה הופכת לפתרון המרכזי. אין סוג אחד שמתאים לכולם, והבחירה תלויה בשלב המחלה, בצורת הקרנית ובאופן שבו העין מגיבה לעדשה.

עדשות קשיחות חדירות לחמצן (RGP) הן הבחירה הקלאסית והוותיקה. העדשה שומרת על צורתה, ונוצרת מתחתיה שכבת דמעות שממלאת את אי-הסדירות של הקרנית. התוצאה היא ראייה חדה במיוחד. החיסרון הוא תקופת הסתגלות, ואצל חלק מהמטופלים תחושת גוף זר שלא נעלמת. בקרנית תלולה מאוד העדשה עלולה גם לזוז או לצאת מהעין.

עדשות סקלרליות גדולות יותר ונשענות על לובן העין, כך שהן אינן נוגעות בקרנית כלל. בין העדשה לקרנית יש מאגר נוזל שמגן על הקרנית ומחליק את אי-הסדירות. הן מתאימות במיוחד לקרטוקונוס מתקדם, למי שלא מצליח להחזיק עדשה קשיחה רגילה ולמי שסובל גם מיובש בעיניים. ההרכבה וההוצאה דורשות מעט אימון.

עדשות היברידיות משלבות מרכז קשיח לחדות ראייה ושוליים רכים לנוחות. הן מתאימות למי שזקוק לאופטיקה של עדשה קשיחה אבל לא סובל את התחושה שלה.

קיימות גם עדשות רכות מיוחדות לקרטוקונוס, עבות יותר מעדשות רכות רגילות ובעיצוב מותאם. הן רלוונטיות בעיקר בשלבים מוקדמים או קלים, כשאי-הסדירות עדיין מתונה. בקרנית מעוותת מאוד הן נוטות "להתיישר" לפי צורתה, והתיקון שלהן נחלש.

סוג עדשה	יתרון מרכזי	מתאימה במיוחד ל־
קשיחה (RGP)	חדות ראייה גבוהה	שלבים קלים עד בינוניים
סקלרלית	נוחות, ללא מגע בקרנית	קרטוקונוס מתקדם ועין יבשה
היברידית	שילוב חדות ונוחות	מי שלא סובל עדשה קשיחה
רכה מיוחדת	הסתגלות קלה	שלבים מוקדמים

טכניקת פיגיבק היא פתרון ביניים: עדשה רכה דקה מונחת על העין, ומעליה עדשה קשיחה. הרכה משמשת כרפידה ומפחיתה את תחושת השפשוף, והקשיחה מספקת את התיקון האופטי. החיסרון הוא טיפול כפול בשתי עדשות בכל יום.

בהתאמת עדשות לקרטוקונוס, הראייה הטובה ביותר בבדיקה הראשונה היא לא המדד היחיד. השאלה החשובה היא אם המטופל יוכל להרכיב את העדשה בנוחות שעות רבות, יום אחרי יום.

דוגמה טיפוסית: סטודנט שמרכיב עדשה קשיחה מתלונן שאחרי כמה שעות של עבודה מול מסך העיניים שורפות, והוא מוריד את העדשה באמצע היום. במקרה כזה האופטומטריסט יכול לנסות קודם פיגיבק, ואם הנוחות עדיין לא מספיקה, לעבור לעדשה סקלרלית. ההתאמה הנכונה נבנית בתהליך של ניסיונות ומעקב, ולא בבחירה חד-פעמית מקטלוג.

עדשה קשיחה, סקלרלית או היברידית: מה ההבדל?

שלושת הסוגים נבדלים בעיקר במקום שבו העדשה נשענת על העין. עדשה קשיחה (RGP) יושבת ישירות על הקרנית. עדשה סקלרלית גדולה יותר, "מגשרת" מעל הקרנית ונשענת על החלק הלבן של העין. עדשה היברידית משלבת מרכז קשיח עם שוליים רכים. בכל אחת מהן החלק הקשיח יוצר משטח אופטי חלק מעל הקרנית החרוטית, ושם נמצא הסוד לשיפור הראייה.

סוג העדשה	נוחות	חדות ראייה	יציבות	תקופת הסתגלות	טיפול ותחזוקה
קשיחה (RGP)	תחושת גוף זר בהתחלה	חדה מאוד	עלולה לזוז בקרנית תלולה	לרוב הארוכה מבין השלוש	פשוטה יחסית, עמידה לאורך זמן
סקלרלית	גבוהה אצל רבים	חדה מאוד	יציבה מאוד	קצרה יחסית, דורשת לימוד הכנסה	מילוי בתמיסה לפני הכנסה, הקפדה על היגיינה
היברידית	קרובה לעדשה רכה	טובה	טובה	קצרה יחסית	הוצאה עדינה, רגישות לקרעים בשוליים

למי מתאים כל סוג?

• עדשה קשיחה מתאימה בדרך כלל לקרטוקונוס בשלב מוקדם עד בינוני, כשהחרוט עדיין לא תלול מדי. היא נוחה למי שמוכן לעבור תקופת הסתגלות ומעדיף עדשה קטנה ופשוטה לתחזוקה.

• עדשה סקלרלית נבחרת לא פעם בשלבים מתקדמים, אחרי השתלת קרנית, או כשיש עין יבשה. מאגר הנוזל שמתחתיה מגן על הקרנית, והיציבות שלה טובה גם בפעילות גופנית.

• עדשה היברידית מתאימה בעיקר לשלבים קלים עד בינוניים, למי שלא הצליח להתרגל לעדשה קשיחה אבל זקוק לאופטיקה שלה.

מה היתרונות והחסרונות בפועל?

לכל סוג יש מחיר. העדשה הקשיחה חדה ועמידה, אבל עלולה ליפול מהעין בזמן ספורט או ברוח חזקה. הסקלרלית נוחה ויציבה, אבל ההכנסה שלה דורשת תרגול, וחלק מהמרכיבים מדווחים על ערפול במהלך היום שמחייב להוציא את העדשה ולמלא אותה מחדש. ההיברידית נעימה, אבל ההוצאה שלה עדינה יותר והאפשרויות בה מצומצמות יותר.

למה ההחלטה מתקבלת רק אחרי ניסיון בעין?

מדידות הקרנית נותנות נקודת פתיחה, אבל רק התאמת עדשות ניסיון מראה איך העדשה מתנהגת בפועל: איפה היא נשענת, אם היא זזה עם המצמוץ, ואיך המטופל מרגיש אחרי כמה שעות. נניח סטודנטית עם קרטוקונוס בינוני שמגיעה בטוחה שהיא רוצה עדשה קשיחה. בניסיון מתברר שהעדשה זזה מהמרכז בכל מצמוץ, והראייה מטושטשת לסירוגין. עדשה סקלרלית שנוסתה באותו מפגש נשארת במקומה, והראייה מתייצבת. על הנייר שתי האפשרויות נראו מתאימות, אבל רק העין עצמה הכריעה ביניהן.

איך נראה תהליך ההתאמה של עדשות לקרטוקונוס?

התאמת עדשות לקרטוקונוס היא תהליך הדרגתי שנמשך כמה מפגשים. בכל מפגש האופטומטריסט מתקרב צעד נוסף לעדשה שיושבת נכון על קרנית חרוטית ולא סדירה. זו לא בדיקה של פעם אחת עם מרשם ביד. זה דומה יותר לתפירת חליפה, עם מדידות, מדידה חוזרת ותיקונים קטנים.

הפגישה הראשונה מתחילה בשיחה. האופטומטריסט שואל מתי אובחנה המחלה, אם בוצע טיפול להקשחת הקרנית (Cross-linking), אילו עדשות או משקפיים נוסו בעבר ומה הפריע בהם. אחר כך מבצעים מיפוי קרנית, כלומר מיפוי טופוגרפי שמראה איפה החרוט ממוקם, כמה הוא בולט ועד כמה הקרנית אסימטרית. על סמך המפה בוחרים עדשת ניסיון מתוך ערכה. יש עדשות קשות חדירות לגז, עדשות היברידיות ועדשות סקלרליות, שנשענות על הלובן ולא נוגעות בקרנית עצמה.

אחרי שהעדשה במקומה, בודקים איך היא יושבת. במיקרוסקופ (מנורת סדק) רואים את מיקומה ואת התנועה שלה בכל מצמוץ. אחר כך מטפטפים צבע בשם פלואורסצאין, שמאיר באור כחול ומראה את השכבה שבין העדשה לקרנית:

• אזור ירוק בהיר מסמן שיש מרווח ונוזל מתחת לעדשה.
• אזור כהה מסמן מקום שבו העדשה נוגעת בקרנית.
• המטרה היא חלוקת עומס מאוזנת, בלי לחץ על קודקוד החרוט ובלי שוליים שמתרוממים.

בדרך כלל צריך כמה מפגשים, וזה חלק רגיל מהתהליך. העין צריכה זמן להתרגל, ולפעמים עדשה שנראית מצוין בקליניקה מתחילה להציק אחרי כמה שעות של עבודה מול מסך. לכן לא ממהרים. כל משוב מהמטופל, כמו "שורף בערב" או "מטושטש כשאני מסתכל הצידה", עוזר לכוונן את העקמומיות, את הקוטר או את הכוח.

הנה דוגמה להמחשה. סטודנטית עם קרטוקונוס בעין אחת מנסה עדשה קשה, והראייה מצוינת, אבל העדשה זזה ונופלת כשהיא קוראת. בצביעה רואים שהשוליים רופפים מדי. במפגש הבא מנסים עדשה בקוטר גדול יותר, והפעם היא נשארת יציבה ונוחה לאורך יום שלם.

כשנמצאה עדשת הניסיון המתאימה, מזמינים עדשה מותאמת אישית לפי הפרמטרים שנקבעו. כשהעדשה מגיעה, בודקים שוב את הישיבה ואת חדות הראייה, ומלמדים את המטופל להכניס ולהוציא אותה ולטפל בה. בהמשך יש פגישות מעקב כדי לוודא שהעין מקבלת את העדשה היטב, בלי אדמומיות, שחיקה של שכבת הקרנית העליונה או אי-נוחות שמצטברת.

ההתאמה לא מסתיימת ביום שבו מקבלים את העדשה. קרטוקונוס יכול להתקדם, במיוחד בגיל צעיר, ולכן הקרנית עשויה לשנות צורה עם הזמן. כשזה קורה, עדשה שהתאימה בעבר מתחילה ללחוץ או לזוז. מיפוי חוזר בבדיקות התקופתיות מאפשר לזהות את השינוי מוקדם ולהתאים עדשה חדשה לפני שמופיעים אי-נוחות או פגיעה בראייה.

איך מסתגלים לעדשות ושומרים עליהן לאורך זמן?

ההסתגלות לעדשות בקרטוקונוס היא תהליך הדרגתי. רוב האנשים מתרגלים אליהן בתוך כמה ימים עד כמה שבועות, בתנאי שמעלים את זמני ההרכבה בהדרגה ושומרים על היגיינה קפדנית. בימים הראשונים מרגישים את העדשה. עדשה קשיחה קטנה מורגשת בדרך כלל יותר, ועדשה סקלרלית מורגשת פחות כי היא נשענת על הלובן ולא על הקרנית. הרגשה קלה של "משהו בעין", דמעות מוגברות ורגישות קלה לאור נחשבות תקינות. לכן מתחילים בכמה שעות ביום ומוסיפים זמן לפי ההנחיה שקיבלתם בהתאמה.

איך מכניסים ומוציאים עדשות נכון?

הכנסה בטוחה מתחילה בידיים שטופות ומיובשות היטב, מעל משטח נקי. בעדשה סקלרלית ממלאים את הקערית בתמיסת מלח סטרילית ללא חומרים משמרים. אחר כך מטים את הראש כך שהפנים מקבילות לרצפה ומכניסים את העדשה ישר אל העין. אם נכנסה בועת אוויר, הראייה תהיה מטושטשת או תופיע אי-נוחות, והפתרון הוא להוציא ולהכניס מחדש. להוצאה משתמשים לרוב בפומית יניקה קטנה שמוצמדת לשולי העדשה, לא למרכזה.

דוגמה מוכרת מהקליניקה: מטופלת שהתחילה עם עדשות סקלרליות התלוננה על ערפול שהופיע אחרי כשעה. התברר שבועית זעירה נלכדה מתחת לעדשה בכל הכנסה. אחרי שתרגלה את זווית הראש הנכונה במפגש נוסף, הבעיה נעלמה.

במה מנקים ומאחסנים?

עדשות קשיחות דורשות תמיסות ייעודיות לעדשות קשיחות, או מערכת על בסיס מי חמצן כשהיא מתאימה לסוג העדשה. כדאי לזכור כמה כללים:

• לשפשף את העדשה בעדינות בכל ניקוי, גם כשהתמיסה מוגדרת "ללא שפשוף".
• לא לשטוף עדשות או נרתיק במי ברז, ולא להרטיב אותם ברוק.
• להחליף את התמיסה בנרתיק בכל פעם, ולהחליף את הנרתיק עצמו באופן קבוע.

מטופלים רבים מתמקדים בעדשה ושוכחים את הנרתיק. נרתיק מוזנח הוא אחד המקומות שבהם זיהומים מתחילים.

מתי צריך לפנות מיד?

אדמומיות שאינה חולפת, כאב, ירידה פתאומית בראייה, רגישות חריפה לאור או הפרשה מחייבים להוציא את העדשה ולפנות לבדיקה עוד באותו יום. אל תחכו "שזה יעבור". בעין עם קרנית דקה, טיפול מהיר עושה הבדל.

כל כמה זמן נבדקים ומתי מחליפים עדשה?

קרטוקונוס יכול להשתנות עם הזמן, ולכן בדיקות מעקב קבועות הן חלק מהטיפול ולא תוספת. בבדיקה מוודאים שהעדשה עדיין יושבת נכון ושהקרנית לא השתנתה. מחליפים עדשה כשמופיעות שריטות, משקעים שלא יורדים או סדקים, וגם כשההתאמה כבר לא מדויקת בגלל שינוי בקרנית. תדירות ההחלפה נקבעת לפי סוג העדשה ולפי המלצת המתאים.

האם אפשר לעשות ניתוח לייזר כשיש קרטוקונוס, ומה עם הצו הראשון?

ברוב המקרים קרטוקונוס הוא סיבה לפסול ניתוח לייזר להסרת משקפיים. ניתוחים כאלה מתקנים את המספר באמצעות הסרת רקמה מהקרנית, וקרנית עם קרטוקונוס כבר דקה וחלשה מהרגיל. הסרת רקמה נוספת עלולה להאיץ את ההתבלטות ולהחמיר את הראייה, במקום לשפר אותה.

מסיבה זו כל מרפאה רצינית מבצעת מיפוי קרנית לפני כל ניתוח לייזר. המיפוי מראה את צורת הקרנית ואת עוביה לכל אורכה, ומאתר קרטוקונוס גם בשלב מוקדם שבו המטופל עוד רואה היטב עם משקפיים. לא מעט אנשים מגלים שיש להם קרטוקונוס רק בבירור לפני ניתוח. זו בדיוק המטרה של הבדיקה: למנוע ניתוח שעלול להזיק.

ואם הקרנית ממשיכה להשתנות?

קיימים טיפולים רפואיים לייצוב הקרנית, ובמקרים מתקדמים גם פתרונות כירורגיים. ההחלטה עליהם שייכת לרופא עיניים בלבד, אחרי בדיקה ומעקב. התפקיד שלנו כאופטומטריסטים הוא לזהות שינוי לאורך זמן, להפנות לרופא בזמן ולהתאים את פתרון הראייה המתאים לכל שלב.

צו ראשון: איך מגיעים מוכנים לבדיקה?

מקרה שחוזר אצלנו לא פעם: נער בן 17 מגיע לבדיקה לפני צו ראשון. כבר שנתיים המספר שלו מטפס, והמשקפיים "אף פעם לא ממש חדים". בבדיקה נמצא צילינדר לא סדיר, שמעורר חשד לקרטוקונוס, ואנחנו מפנים אותו למיפוי ולרופא עיניים. גילוי בגיל הזה מאפשר מעקב צמוד בדיוק בשנים שבהן המחלה נוטה להתקדם.

כדאי להביא לבדיקה:

• את המשקפיים הנוכחיים, וגם זוג ישן אם נשאר בבית. ההשוואה ביניהם מראה כמה המספר השתנה.
• את פרטי עדשות המגע, אם משתמשים בהן.
• מרשמים קודמים, תוצאות מיפוי ומכתבים מרופא עיניים, אם יש.
• מידע על היסטוריה משפחתית של קרטוקונוס או של מחלות עיניים.

חשוב לא להגיע בעדשות מגע, ורצוי להפסיק להרכיב אותן זמן מה לפני הבדיקה. עדשות, ובמיוחד עדשות קשיחות, משנות זמנית את צורת הקרנית. השינוי הזה עלול לטשטש ממצאים ולשבש את המדידה. את משך ההפסקה המדויק כדאי לברר מראש עם הבודק, כי הוא תלוי בסוג העדשה.

מי מלווה את המטופל לאורך הדרך?

הטיפול בקרטוקונוס מצליח יותר כשרופא העיניים והאופטומטריסט עובדים כצוות. רופא העיניים מאבחן, מחליט על טיפולי ייצוב ומבצע אותם. האופטומטריסט עורך בדיקות מעקב, מזהה שינויים, ומתאים משקפיים או עדשות מגע מיוחדות שמחזירות ראייה חדה ביומיום. כשהשניים מדברים ביניהם, המטופל מקבל תמונה אחת ברורה ולא עצות סותרות. כך גם קרטוקונוס שהתגלה בגיל צעיר יכול ללוות אדם לאורך השנים בלי לנהל את חייו.

שאלות ותשובות

האם קרטוקונוס יכול להחמיר עם השנים?

כן, קרטוקונוס יכול להחמיר, בעיקר בגיל ההתבגרות ובתחילת הבגרות. בשלב הזה הקרנית עלולה להמשיך להידלדל ולהתבלט, והראייה משתנה בהתאם. אצל רבים המחלה נוטה להתייצב עם השנים, אבל קצב ההתקדמות שונה מאדם לאדם. לכן מעקב קבוע עם מיפוי קרנית חשוב כל כך: הוא מזהה החמרה מוקדם, כשעוד אפשר לטפל בה.

האם עדשות מגע לקרטוקונוס עוצרות את התקדמות המחלה?

לא. עדשות מגע לקרטוקונוס משפרות את חדות הראייה, אבל לא משנות את מהלך המחלה. העדשה יוצרת משטח אופטי חלק מעל הקרנית הלא סדירה, ולכן הראייה דרכה ברורה יותר. כשיש החמרה מתועדת, הטיפול שנועד לעצור אותה הוא הצלבת סיבי קולגן (Cross-Linking), שמבצע רופא עיניים. אחרי הטיפול ממשיכים בדרך כלל להרכיב עדשות כדי לראות טוב.

האם עדשות קשיחות כואבות?

עדשה קשיחה שהותאמה נכון לא אמורה לכאוב. בימים הראשונים מרגישים בדרך כלל את נוכחותה בעין, וזה משהו אחר מכאב. התחושה הזו פוחתת בהדרגה ככל שהעין מתרגלת. כאב חד, אדמומיות או אי-נוחות שלא חולפת הם סימן לבדוק את ההתאמה, את מצב העדשה או את בריאות הקרנית. אל תתעלמו מהם.

כמה זמן לוקח להתרגל לעדשה סקלרלית?

רוב האנשים מתרגלים לעדשה סקלרלית מהר יחסית, כי היא נשענת על החלק הלבן של העין ולא נוגעת בקרנית הרגישה. החלק שדורש יותר תרגול הוא הטכניקה: הכנסה עם תמיסה בלי בועות אוויר, והוצאה בטוחה. בהתחלה זה יכול להיראות מסורבל, אבל עם הדרכה מסודרת ותרגול יומיומי זה הופך לשגרה. את שעות ההרכבה כדאי להאריך בהדרגה, לפי הנחיית המתאים.

האם אפשר להשתמש בעדשות מגע רכות רגילות כשיש קרטוקונוס?

במקרים קלים מאוד עדשה רכה רגילה עשויה להספיק, אבל ברוב המקרים היא לא נותנת ראייה חדה מספיק. עדשה רכה מתעצבת לפי צורת הקרנית, ולכן לא מתקנת את האסטיגמציה הלא סדירה שנוצרת בקרטוקונוס. קיימות עדשות רכות בעיצוב מיוחד לקרטוקונוס, וכן עדשות קשיחות, היברידיות וסקלרליות, שמתאימות יותר כשהקרנית מעוותת. את ההחלטה עדיף לקבל אחרי מיפוי קרנית והתאמה מקצועית.

כל כמה זמן צריך לחזור לבדיקת מעקב?

תדירות המעקב תלויה בגיל, בשלב המחלה ובשאלה אם יש התקדמות. צעירים, או מי שמחלתו עדיין פעילה, צריכים בדרך כלל מעקב צמוד יותר, עם מיפוי קרנית שמשווה בין בדיקות. מי שמחלתו יציבה יכול לרוב לרווח את הביקורים. בכל מקרה, אם הראייה משתנה, העדשה כבר לא מרגישה כמו קודם או מופיעה אי-נוחות, אל תחכו לתור הבא וקבעו בדיקה.

האם שפשוף עיניים באמת מזיק לקרנית?

כן, והקשר בין שפשוף עיניים לקרטוקונוס נחשב לאחד הממצאים העקביים בתחום. שפשוף חוזר וחזק מפעיל לחץ מכני על קרנית שכבר חלשה, ועלול לתרום להחמרה. אם העיניים מגרדות, למשל בגלל אלרגיה או יובש, עדיף לטפל בסיבה בעזרת טיפות מתאימות שימליץ עליהן רופא, או בקומפרס קר. גם הרגל של לחיצה על העיניים בזמן שינה כדאי לשנות.

האם ילדים ובני נוער יכולים להרכיב עדשות לקרטוקונוס?

כן. ילדים ובני נוער רבים מרכיבים עדשות לקרטוקונוס בהצלחה, בתנאי שיש הדרכה טובה ומעורבות של ההורים בשמירה על היגיינה ושגרה. דווקא בגילאים האלה המחלה נוטה להתקדם מהר יותר, ולכן לצד ההתאמה חשוב מאוד מעקב צמוד אחרי הקרנית. אם נמצאת החמרה, צריך להפנות בזמן לרופא עיניים כדי לשקול טיפול שעוצר אותה.

מה ההבדל בין אסטיגמציה רגילה לקרטוקונוס?

באסטיגמציה רגילה הקרנית מעט סגלגלה אבל סימטרית ויציבה, ולכן משקפיים או עדשות רכות טוריות מתקנים אותה היטב. בקרטוקונוס הקרנית מידלדלת ומתבלטת בצורת חרוט, וזה יוצר אסטיגמציה לא סדירה שמשקפיים מתקשים לתקן. סימן שכדאי לשים לב אליו: מרשם שמשתנה שוב ושוב וראייה שלא מגיעה לחדות מלאה גם עם משקפיים חדשים. את ההבחנה הוודאית עושים במיפוי קרנית (טופוגרפיה או טומוגרפיה).

מה עושים אם העדשה זזה או נופלת במהלך היום?

אם עדשה קשיחה זזה מהמרכז, אל תשפשפו את העין. מצמצו בעדינות, הסתכלו במראה והחזירו אותה למקומה בלחיצה קלה על העפעף, או הוציאו אותה ונקו לפני הכנסה מחדש. בעדשה סקלרלית, טשטוש או בועה מתחת לעדשה הם בדרך כלל סימן להוציא אותה, למלא תמיסה טרייה ולהכניס שוב. כדאי לשאת תמיד נרתיק, תמיסה ומשקפיים כגיבוי. אם זה קורה לעיתים קרובות, ייתכן שצריך לשנות את ההתאמה, ושווה לחזור לבדיקה.

מקרא, מונחים

קרטוקונוס

מחלת קרנית שבה הקרנית הולכת ונעשית דקה ובולטת קדימה בצורת חרוט, במקום הצורה הכדורית הסדירה. התוצאה היא ראייה מטושטשת ומעוותת, ולרוב המחלה מתחילה בגיל ההתבגרות או בבגרות הצעירה.

קרנית

השכבה השקופה והמקומרת בחזית העין, שמכסה את הקשתית והאישון. היא אחראית לחלק הארי של שבירת האור ומיקודו, ולכן כל שינוי בצורתה משפיע ישירות על חדות הראייה.

טופוגרפיה של הקרנית

בדיקה ממוחשבת שממפה את פני הקרנית ואת דרגת הקימור שלה בכל נקודה ומציגה אותם כמפה צבעונית. זו אחת הבדיקות המרכזיות לאבחון קרטוקונוס, גם בשלבים מוקדמים, ולמעקב אחר התקדמותו.

פכימטריה

מדידה של עובי הקרנית. בקרטוקונוס הקרנית נעשית דקה יותר, ולכן הבדיקה עוזרת להעריך את חומרת המצב ולקבוע אילו טיפולים מתאימים.

אסטיגמציה לא סדירה

עיוות אופטי שנוצר כשפני הקרנית אינם אחידים או סימטריים, כפי שקורה בקרטוקונוס. בשונה מאסטיגמציה רגילה, לרוב אי אפשר לתקן אותה במלואה במשקפיים או בעדשות מגע רכות.

עדשה קשיחה חדירה לחמצן (RGP)

עדשת מגע מחומר קשיח שמאפשר לחמצן לעבור אל הקרנית. העדשה שומרת על צורתה ויוצרת מעל הקרנית הלא סדירה משטח אופטי חלק, ולכן היא נותנת לרוב ראייה חדה בהרבה מעדשה רכה.

עדשה סקלרלית

עדשה קשיחה בקוטר גדול שנשענת על החלק הלבן של העין (הסקלרה) ומתקמרת מעל הקרנית בלי לגעת בה. בין העדשה לקרנית נשאר מאגר נוזל, ולכן היא מתאימה במיוחד לקרטוקונוס מתקדם ולמי שלא מצליח להסתגל לעדשות קשיחות רגילות.

עדשה היברידית

עדשה עם מרכז קשיח שמעניק ראייה חדה, ושוליים רכים שמשפרים את הנוחות ואת יציבות העדשה על העין. היא משלבת את היתרון האופטי של העדשה הקשיחה עם תחושה שקרובה לעדשה רכה.

פיגיבק

שיטת התאמה שבה מרכיבים עדשה רכה ועליה עדשה קשיחה. העדשה הרכה משמשת כרפידה שמגבירה נוחות ומגינה על הקרנית, והעדשה הקשיחה אחראית לתיקון האופטי.

שכבת דמעות

שכבת הנוזל הדקה שמצפה את פני העין. מתחת לעדשה קשיחה היא ממלאת את אי-הסדירויות של הקרנית ומשמשת כחלק מהמערכת האופטית, וזו אחת הסיבות שעדשות כאלה משפרות את הראייה בקרטוקונוס.

פלואורסצאין

צבען כתום שמטפטפים לעין, והוא זוהר באור כחול בזמן הבדיקה. בעזרתו בודקים את פני הקרנית ואת אופן הישיבה של עדשה קשיחה: היכן היא נוגעת בקרנית והיכן נשאר מרווח של דמעות.

מנורת סדק

מיקרוסקופ ייעודי עם מקור אור צר וממוקד, שבו בודקים את חלקי העין הקדמיים בהגדלה. בבדיקה הזו אפשר לזהות סימנים של קרטוקונוס ולהעריך את התאמת עדשות המגע.

הצלבת קרנית (Cross-linking)

טיפול שבו מטפטפים לעין טיפות ריבופלבין (ויטמין B2) ומקרינים אותה באור אולטרה-סגול. הטיפול מחזק את סיבי הקולגן בקרנית, ומטרתו לעצור או להאט את התקדמות המחלה. הוא לא נועד לתקן את הראייה, ולכן ממשיכים להשתמש במשקפיים או בעדשות גם אחריו.

השתלת קרנית

ניתוח שבו מחליפים קרנית פגועה, כולה או רק חלק משכבותיה, ברקמה מתורם. בקרטוקונוס פונים לניתוח בדרך כלל רק במצבים מתקדמים, כשעדשות מגע כבר לא מאפשרות ראייה מספקת או שאי אפשר להרכיב אותן.