עדשות מגע קשות

העדשות מגע הקשות היו הראשונות לשימוש בעין , ורק לאחר  מכן הומצאו העדשות מגע הרכות
ההיסטוריה של עדשות מגע:
האנשים  הראשונים שחשבו על העדשות מגע היו דקרט ולאונרדו דווינצי  בשנת 1508  ,הם ערכו ניסיונות, והם רצו לראות  כיצד פועלת המערכת הרפלקטיבית במים ,הפריצה הגדולה בנושא היתה ע"י מר פיק בשנת 1887, הוא הציע שלאחר ניתוח קטרקט יקחו גלטין יחד עם קוקאין וכספית וישימו זאת על העין .,הבעיה היתה שהכספית הרסה את העין ,אך מכך חברות התרופות למדו שבעזרת עדשות מגע ניתן לתת לעין מינון קבוע של תרופה במשך 24 שעות ביממה ,זו היתה בעצם העדשת מגע הראשונה שנוסתה בעין .
בשנת 1920 פותחה עדשת מגע מזכוכית ע"י צייס ZEISS אך לא היה ניתן להרכיב אותה לאורך זמן בעין ,
נורמן ביר בשנת 1930 , פיתח עדשת מגע סקלרלית SCLERAL LENS ׁ ,זוהי עדשת מגע ענקית אשר צמודה בעיקר ללובן ולא לקרנית , החיסרון הוא שהעין לא קיבלה מספיק חמצן ולכן יכלה להתפתח בצקת חמורה ,

העדשת מגע הקשה הראשונה הומצאה על ידי דיקסי ואובריג DIXEY AND OBRIG) ׁ) שעשויה מחומר הPMMA
הם המציאו את הפלורסין , FLUORESCEIN) ) –הוא חומר בעל יכולת צביעה של הדמעות והקרנית ובתאורה מיוחדת של אור כחול COBALT BLUE) ׂ) אשר גם הומצא על ידם ובעזרתו ניתן לראות כיצד יושבת העדשה על הקרנית , הפלורסין נמצא בשימוש בחנויות האופטיקה עד היום ועוזר לאלפי אופטומטריסטים בהתאמת עדשות מגע קשות

בשנת 1962 אוטו OTTO WICHTERLE פיתח את עדשת מגע  הרכה הראשונה .